הטיפול שאחרי הכאב – רפואת שיקום הפה

סגר פתוח – לשים גבולות לשיניים

הסגירה הקלאסית של הלסת התחתונה היא מעט אחרי הלסת העליונה והשיניים נסגרות כשהשורה התחתונה מעט אחרי העליונה. לעומתה, סגר פתוח הוא כשהלסת התחתונה נסגרת הרבה אחרי העליונה והשיניים הקדמיות העליונות פוגשות את השפה התחתונה במקום את חברותיהן. לכאורה אין כאן צורך בשיקום הפה אבל הרפואה של שיקום הפה מלמדת שתיתכן פגיעה במפרק שבין הלסת לעצם הראש.

יש מקרים בהם המרווח המיותר הוא טבעי אבל יש מקרים בהם לחץ נפשי גורם להידוק הלסת. המומחה לשיקום הפה יידע להבחין בין שני המקרים ובמקרה השני הוא ילמד את המטופל לזהות את ההידוק ולהימנע ממנו. הידוק מיותר יגרום שחיקה של המפרק והגבלת התנועה בגיל מבוגר. זוהי דוגמה למניעה באמצעות שיקום הפה.

למידע נוסף על שיקום הפה וטיפולי שיניים נוספים ליחצו כאן

אבולוציה ושיקום הפה

מנח הלסת של האדם הקדמון היה קדמי, ואולי לא נעים לחלקנו לומר זאת אבל הוא דומה למבנה של הקופים. ככל שהתפתח האדם כך נתרחקה הלסת התחתונה והסנטר התיישר עם האף שמעליו. הניבים קטנו והיינו יכולים לחשוב שעם התפתחות התבונה לא נזדקק לשיקום הפה אבל זו הביאה עלינו את הסוכרים ויצא שהמצאנו צרות חדשות לשיניים ולמבנה הפה.

שיקום הפה – לא רק בריאות

מראה הפנים, צורת החיוך ומנח הלסת קשורים לא פחות גם אל האופי ובשפת הגוף הם מעידים גם על אופיו של האדם. סגר פתוח מעיד, למשל, על אכפתיות של האובייקט אל סביבה שמרוחקת ממנו כלומר, זהו אדם שיהיה מסוגל לדאוג לרווחת הפועל במדינה מרוחקת ולכאוב את כאבו.

עדיין, באופן ספונטני אנחנו מבקשים את החיוך המושלם ולשם כך לא נוכל להסתפק ברפואת שיניים רגילה אלא נידרש לרפואה של שיקום הפה.